השימוש במושג ה'שנה' כה שגור על הלשון, עד שספק אם רוב דוברי העברית נותנים את דעתם על כפל המשמעות הטמון בו: גם יחידת זמן החוזרת ונשנית פעם אחר פעם במתכונת קבועה של ימים, חודשים ועונות, אך גם שינוי, שהרי כל שנה המתחדשת עלינו טומנת בחובה הוויות חדשות והתנסויות בלתי מוכרות, ומבחינה זו אין אף שנה הדומה לקודמתה.

נדמה שסודה של עבודת הזמן הוא ביכולת לשלב את שתי המשמעויות הללו, הנראות מלכתחילה כסותרות, לשאת ראש מתוך הסדר הקבוע – החוזר ונשנה מאז ומקדם – ולהציץ אל השינוי ואל משמעותו.

רבים מכתבי החסידות לדורותיה מוקדשים למהותם של עונות השנה וחודשיה, שבתותיה ומועדיה, וקוראים לעובדי ה' לשים לבם אל החידוש, אל השינוי, אל האופן שבו המאורעות העתיקים ביותר שבים ונחגגים מדי שנה בשנה בפנים שונות ורעננות – עד שמה שהיה בימים ההם חוזר ונעשה בזמן הזה. ידועה פרשנותו המקורית של הבעש"ט לדברי הגמרא אודות מגילת אסתר: "הקורא את המגילה למפרע" – כאילו מדובר אך ורק בסיפור מעשה היסטורי ולא במאורע המתחדש גם בזמן הווה – "לא יצא".

הספר 'חיי שנה' מכיל מאמרים העוסקים במעגל מועדי השנה ומציעים נגיעה עמוקה במהותם הפנימית. המאמרים נאספו על־ידי תלמידיו של הרב עדין אבן־ישראל (שטיינזלץ) מתוך דברים שבכתב ושבעל־פה, ומשלבים עמקות מחשבה הסוחפת את המעיין אל פנימיות הזמנים השונים יחד עם שפה פשוטה ורהוטה, המאפשרת קריאה נוחה גם ללומדים חסרי רקע כלשהו בתורת החסידות.