ספר פרי צדיק מהווה אוסף של דרשות רבי צדוק מלובלין בפני חסידיו, מידי שבוע בעת סעודה שלישית, על פרשיות התורה ומועדי השנה ונכתבו על־ידי חסידיו. חסידים מספרים שבשבת היו פניו של רבי צדוק קורנות מקדושת השבת, ומתוך כך התחזק והתגבר בכוחו והיה מסוגל לדבר שעות רבות בדברי תורה, ואילו מיד לאחר ההבדלה היה קרוב לעילפון והיו צריכים להשיב את נפשו.

ואכן, ר' צדוק מתגלה בספרו זה כבעל יכולת מפליאה של דרשנות וחדשנות המעוגנת בפשטי המקראות. הדרושים משלבים מקורות רבים מכל חדרי התורה – גמרא, מדרשים, זוהר, כתבי האר"י, ועוד. ר' צדוק מבארם ומשלבם בגאונותו לכלל מסכת אחת וחושף מתוכם את שורשי יסודות החסידות והנהגותיה בעבודת ה'. אחד מנושאיו המרכזיים הוא סגולתן האלוקית של נשמות ישראל, הדבוקות תמיד בה' ואין החטא פוגם בהן מאומה.