רבי יעקב יוסף (תנ"ה-תקמ"ב) היה מגאוני דורו בנגלה ובנסתר, ושימש כרב ואב"ד בכמה קהילות נכבדות – בהן שאריגראד, ראשקוב ופולנאה. התקרב אל רבי ישראל בעל שם טוב, והיה לתלמידו ומפיץ דרכו. בשער ספר ה'תולדות', כפי שכונה המחבר בקיצור בפי החסידים, נקבע הפסוק "וישראל אהב את יוסף", כרמז ליחס המיוחד ששרר בין הרב והתלמיד. עדות מפליאה נוספת מובאת בסוף ספרו 'בן פורת יוסף', לפיה התבטא הבעל שם טוב: "ריבונו של עולם, לא על מעשיי אני מבקש שכרי, אלא על שהעמדתי לך 'יוסל'ה' כזה".

ארבעת ספריו של רבי יעקב יוסף: תולדות יעקב יוסף על התורה, בן פורת יוסף על חומש בראשית, צפנת פענח על חומש שמות, כתונת פסים על חומשים ויקרא במדבר – תופסים מקום של כבוד בשורה הראשונה של ספרי החסידות, ומהווים מקור ראשון לדברי תורתו של הבעש"ט עצמו.

ביניהם בולט ספר 'תולדות יעקב יוסף', המרכז כמות גדולה ביותר מתורותיו ומאמרותיו של הבעש"ט אותם שמע המחבר מפי קדשו, כמורגל בלשונו "שמעתי ממורי". ספר זה שימש ככלי לקירוב תורת החסידות ומושגיה אל העם בימי הבראשית של החסידות. יש בו אוצר בלום של ביאורים והדרכות בכל תחומי עבודת הבורא: תורה, תפילה, אמונה ואף עצות מעשיות לחיי היום־יום, לפי דרך החסידות.

צדיקי החסידות הפליאו במעלת ספר ה'תולדות' והלימוד בו. הרה"ק רבי פינחס מקוריץ התבטא שספר זה הוא "חידוש" בעולם, שכן מדובר בתורה מגן עדן, ויש בו משום התקרבות משיח. ותלה בהדפסתו לראשונה בשנת תק"ם את ביאור דברי הזוהר הקדוש בפרשת וישב, שבשנת תק"ם "יתער פורקנא". הרה"ק רבי ייבי מאוסטראה, מבני דורו וחבורתו, אמר שבכל "שמעתי ממורי" הנזכר בספרי ה'תולדות' אפשר להחיות מתים.

 למרות מקומם החשוב והמרכזי של ספרי ה'תולדות' בתורת החסידות, לא התפשט לימודם עד כה בין לומדי החסידות כפי הראוי. את זאת ניתן לתלות בשני גורמים עיקריים: בטעויות הדפוס שנפלו בכל המהדורות, שחלק בלתי מבוטל מהן נבע מטעויות וחוסר הבנה של עומק הדברים; ובחוסר האחידות בין המהדורות השונות, שגרם לכך שאלפי מקומות שבהם מפנה המחבר את הקורא לעיין בדבריו במקום אחר נותרו סתומים ובלתי מבוררים.