אור מרומם נגה בבית מדרשו של רבינו בימי חג הפורים, בשעת ההתוועדות היה שרוי בהתגלות מיוחדת ודיבורים נשגבים נשמעו מפיו הקדוש. אירועים מופלאים התרחשו בהתוועדויות אלו, ובהם אף אירוע מיוחד הקשור במאמרי החסידות שנאמרו בו:

היה זה בשנת תשי"ג, כאשר אמר רבינו מתחילה דרוש חסידות על הפסוק "ויהי אומן את הדסה", ולאחר שעות רבות התכונן הרבי במפתיע לומר מאמר חסידות נוסף. בטרם פתח באמירת החסידות, הקדים רבינו לספר מעשה שהיה בחסיד שנכח באסיפה שהכריזו בה "הורה" לכבודו של הצאר הרוסי, והוא צעק בכל כוחו "הוא-רע", ולאחר מכן נפל הצאר.

הרבי תיאר בדבריו את מעשי החסיד, עצם את עיניו הקדושות ונשא ידיו למעלה, והכריז שלוש פעמים "הוא-רע". לאחר מכן פתח רבינו בדרוש חסידות על הפסוק "על כן קראו לימים האלה פורים", בו ביאר את כוונת המן בהפלת הגורל ואת מפלתו. החסידים הנוכחים חשו היטב כי יש דברים בגו, וימים ספורים לאחר מכן נודע כי באותם ימים מת הצורר סטאלין מדום לב.

במאמרי חג הפורים עוסק רבינו בביאור פסוקי המגילה לאור החסידות, במשמעות "קיימו מה שקבלו בשעת מתן תורה", בביאור בחינת ה"שינה" למעלה כביכול בזמן הגלות וכיצד "נדדה שנת המלך", השייכות בין פורים ליום הכיפורים ועוד.

דרכו של רבינו הייתה לבסס את המאמרים על דברי קודמיו ולדון בהם, כביכול אין הוא אלא נושא כליהם ומברר מקחם, אך מתוך אותו העיון עלו חידושים נפלאים, התיישבו והסתדרו יחד סוגיות מורכבות במשנת החסידות. ספר זה הוא כרך נוסף בסדרת 'תורת מנחם – ספר המאמרים' המכילה את דרושי החסידות שאמר רבינו במשך עשרות בשנים, בעריכה מדוקדקת עם מראי מקומות נרחבים.